החלטה בתיק בש"פ 8204/04

1.        על המשיבים, שהם חברים בתנועה האיסלמית, ושלוש אגודות שבאמצעותן פעלו, כמתואר להלן, הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם - בנוסחו המתוקן - עבירות של קשירת קשר, מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לביצוע פשע, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, החזקת קרנות השייכות להתאחדות בלתי מותרת, חברות בארגון טרוריסטי, חבר להתאגדות בלתי מותרת, החזקת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, תמיכה בארגון טרוריסטי, הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור. לאחדים מן המשיבים מיוחסות גם עבירות נוספות: למשיבים מס' 3,2,1 ו-4 - רישום כוזב במסמכי תאגיד; למשיבים מס' 1 ו-2 - מסירת ידיעות לאויב וקשירת קשר למסירת ידיעות לאויב; למשיב מס' 5 - הפרת היתר, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית שבתמצית, העבירו המשיבים כספים משלוחות של ארגון החמא"ס שמחוץ לישראל, באמצעות האגודות הנזכרות, למימון הפעילות של מוסדות התנועה האיסלמית בישראל ושל אגודות צדקה של ארגון החמא"ס ביהודה, שומרון וחבל עזה. כמו כן שימשו הכספים לתמיכה באסירים שהיו מעורבים בפעולות טרור ובמשפחותיהם של מחבלים מתאבדים שפעלו נגד מדינת ישראל. במסגרת פעילותם קיימו אחדים מן המשיבים מגעים עם פעילים של  ארגון החמא"ס, לרבות אנשי הזרוע הצבאית של הארגון.

           בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' גריל), בהחלטתו מיום 23.7.03, ציווה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. חברתי הנכבדה השופטת ד' ביניש, בהחלטותיה מיום 18.8.03 ומיום 31.8.04, דחתה את ערריהם של המשיב מס' 2 ושל המשיב מס' 4 על ההחלטה. בהחלטה מיום 27.1.04, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' גריל) את בקשתם של המשיבים לעיון חוזר בהחלטת המעצר. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים האריך חברי הנכבד השופט א' גרוניס, בהחלטתו מיום 21.3.04, את תקופת המעצר בתשעים ימים. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה האריך חברי הנכבד השופט א' א' לוי, בהחלטתו מיום 24.6.04, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

           משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה השנייה מבקשת עתה המדינה להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.        בא כוח המדינה בטיעוניו שבכתב ובטיעוניו לפני טען כי מדובר בעבירות נגד בטחון המדינה וכי מסוכנותם הרבה של המשיבים לא פחתה במשך הזמן שחלף מאז החליט בית משפט זה להאריך את תקופת המעצר. לעניין התמשכותו של המשפט טען בא כוח המדינה כי בית המשפט המחוזי ובאי כוח בעלי הדין עושים כל שבכוחם כדי לסיים את המשפט במהרה, אולם מורכבותו של הבירור מונעת סיום מהיר של המשפט. עד הדיון בבקשה להארכת המעצר התקיימו עשרות ישיבות וכן נקבעו כארבעים ישיבות נוספות עד סוף חודש פברואר 2005.

           טענתם העיקרית של באי כוח המשיבים היתה שכל פעולותיהם של המשיבים היו לשם צדקה וחסד ולא היה בפעילותם דבר שיש בו משום תמיכה בארגון החמא"ס, בין בפן הצבאי שלו ובין בפן הכלכלי שלו. לדעתם, עולה הדבר בבירור מן הראיות שנשמעו עד כה במשפט. לעניין התמשכות המשפט טוענים הם כי סיומו של המשפט אינו צפוי בקרוב, בשל העדים הרבים האמורים להעיד ובשל אורך החקירות, כך שלא יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת ואף לא בזאת שאחריה.

3.        מעצר של נאשמים שטרם הורשעו והם בחזקת חפים מפשע במשך תקופה ממושכת פוגע, מטבע הדברים, פגיעה חמורה בנאשמים. הוא גם פוגע ביסודותיה של חברה השואפת להיות חופשית וצודקת. לפי השקפתי, גם אין הוא הולם את יהדותה של המדינה. ניתן לראות בו, בעצם, מצב טראומטי שיש למנוע אותו, או לקצר את משכו ככל האפשר. אכן, בית משפט זה עמד פעמים רבות על החובה לחזור ולבחון בזהירות ובקפדנות את ההצדקה למעצר, בכל עת שמוגשת בקשה להאריך את תקופתו. ולא למותר לחזור ולהדגיש כי, משחלפה תקופה של תשעה חודשים מיום המעצר והמשפט טרם הסתיים, "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק המעצרים"), כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (דברי בבש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני תקדין עליון 2746 (2)2002; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס תקדין עליון 20 (1)2003; בש"פ 4587/03  מדינת ישראל נ' זאדה תקדין עליון 2003(2) 2469). לעניין הארכות מעצר נוספות ציינתי כי "בקשת הארכה ראשונה צריכה בדיקה; בקשת הארכה שניה צריכה בדיקה יותר מקודמתה; ובקשת הארכה שלישית - על אחת כמה וכמה" (דברי בבש"פ 4813/02 מדינת ישראל נ' שמעון תקדין עליון 2002(2) 2321; וכן ראו דברי בבש"פ 10150/03 מדינת ישראל נ' חיים בן-ישי תקדין עליון 2003(4) 757). עוד נאמר כי "יש להיזהר מאד בהארכת מעצר בפעם השלישית ויש לבדוק מחדש את כל השיקולים הצריכים לעניין" (בש"פ 1611/01 מדינת ישראל נ' אל-אמיטל תקדין עליון 2001(1) 1581, 1582; ראו גם: בש"פ 1147/01 מדינת ישראל נ' בדיר פ"ד נה(3) 481; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי פ"ד נה(3) 232;  בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' לוי (טרם פורסם)).

           חזרתי ועיינתי, אפוא, עיין היטב בחומר שהונח לפני ובטענותיהם של באי כוח בעלי הדין וחזרתי ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין באספקלריה כזאת. עיון זה מראה כי בלב טענותיהם של באי כוח המשיבים עומדת הטענה כי מאז פתיחתו של המשפט נתכרסמה תשתית הראיות נגד המשיבים ולפיכך יש לשחררם מן המעצר. מקובל עלינו כי טענה זאת יש להעלותה לפני הערכאה הדיונית במסגרת בקשה לעיון חוזר (ראו, בין היתר, בש"פ 3631/01 מדינת ישראל נ' אליהו אברמוביץ' (טרם פורסם); בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלהפ"ד נ"ב(1) 625; בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' עופר נמרודיפ"ד נה(3) 232). לעניין זה הוסיפו באי כוח המשיבים כי יהיה פיצול בין הדיון בערכאה הדיונית, שתדון בטענת הכרסום, לבין הדיון בבית המשפט העליון, שישקול את התמשכות המשפט. טענה נוספת זאת יש לדחות מן הטעם שלפי סעיף 52 לחוק המעצרים רשאי עצור לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בין היתר, משום ש"עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". לפיכך, רשאי יהיה בית המשפט המחוזי לדון בשתי טענותיהם של המשיבים כאחת: הכרסום והתמשכות ההליכים.

           לפיכך, אינני מחווה דעה על הטענה שהיה כרסום בתשתית הראיות שבה ידון בית המשפט המחוזי אם יידרש לכך. אוסיף לעניין זה, כי לא מקובלת עלי הגישה שלפיה "יש להצביע על שינוי דרמטיבמערכת ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה -  -  -  שיש בו כדי להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם, באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" (ההדגשות שלי -  י"ט. בש"פ 8332/00 מדינת ישראל נ' שרפוב פ"ד נד(5) 241, 244-243 והאסמכתאות שם). גישה זאת מחמירה, יתר על המידה, עם הנאשם. אכן, גם לדעתי, לא די, בדרך כלל,  בשינוי של מה בכך או בהתערערות כלשהי של מכלול הראיות כדי לקעקע את מכלול הראיות הלכאוריות עד כדי ביטול החלטת המעצר. עם זאת, יש מקום לשחרר נאשם שמלכתחילה נעצר על פי ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אם התקעקע מכלול הראיות כך שלא ניתן היה מלכתחילה לצוות על מעצרו של הנאשם על פיו (ראו דברי בבש"פ 4326/04 מדינת ישראל נ' מקייטןתקדין עליון 2004(2) 2696 וכן בבש"פ  4255/04 ברוך חונדאשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

4.        במצב דברים זה חוזרת למקומה השאלה אם מתקיימות כאן נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכה שלישית של תקופת המעצר. אין צריך לומר כי החלטות קודמות שניתנו בעניין המעצר אינן כובלות את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לדון בהארכת תקופת המעצר ועליו לדון בטענות כאילו הובאו לפניו לראשונה. ואף על פי כן, רשאי הוא להביא בחשבון את שיקולי קודמיו בהחלטותיהם שניתנו אחרי בחינה ובדיקה של חומר הראיות שהיה לנגד עיניהם. כאמור, אינני נדרש לטענת הכרסום בתשתית הראיות, שלה יידרש בית המשפט המחוזי, ולפיכך מושתת הדיון בבקשה להאריך את תקופת המעצר על הראיות כפי שעמדו עד כה לעיני בית המשפט בדיונים בעניין המעצר. מראיות לכאוריות אלה עולה מסוכנותם הרבה של המשיבים המצדיקה, למרות הקושי שבכך, הארכה נוספת של תקופת המעצר. על כך עמדו גם קודמי בהחלטותיהם. לעניין זה דייני בדבריו של חברי הנכבד השופט א' א' לוי, בהחלטתו מיום 24.6.04, כי:

"על פני הדברים נראה אפוא, כי המשיבים לא פעלו להשגתן של מטרות תמימות, ומדובר ברשת מסועפת ששמה לה למטרה לחזק את אחד הארגונים היותר רצחניים הפועלים נגד מדינת ישראל, ומכאן נובעת הסכנה הנשקפת מהמשיבים. יותר מכך, נעשו ניסיונות להניא את המשיבים מפעילותם בדרכים מנהליות, אולם אלה לא נשאו פרי, ומכאן החשש שכל חלופת מעצר שתוצע, לא יהיה בה כדי למנוע מהם לחזור ולחדש את פעילותם האסורה" (בש"פ 5601/04 מדינת ישראל נ' מחמוד מחאג'נה (אבו סמרה)(טרם פורסם)).

           אשר להתמשכותם של ההליכים נחה דעתי כי בירורו של המשפט מתנהל כראוי וכי רק בשל מורכבותו של הבירור, המספר הגדול של העדים ואורכן של החקירות, מתעכב סיומו של המשפט. בית המשפט המחוזי ובאי כוח בעלי הדין עושים כל שבכוחם כדי לסיים את המשפט במהרה, מאז הוגש כתב האישום ועד הדיון בבקשה להארכת המעצר התקיימו כארבעים ישיבות וכן נקבעו כארבעים ישיבות נוספות עד סוף חודש פברואר 2005. לאור הודעת בא כוח המדינה על הכוונה לוותר על עדי תביעה רבים יש, אפוא, יסוד לתקווה כי שמיעת הראיות לא תמשך יותר מן הצורך. כך או כך, מכריעה את הכף מסוכנותם של המשיבים ואין מנוס מלהיעתר לבקשתה של המדינה.

5.        לפיכך אני מאריך את תקופת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, החל ביום 22.9.04 או עד מתן פסק הדין בת"פ 272/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏כ"ח תשרי תשס"ה (13.10.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: